קרבה כסתירה מרכזית למצוקה

מאת גוון בראון - מתוך "פרזנט טיים" - אוקטובר 1987

תרגום : מירי סגר

בני אנוש כמהים לקשר עמוק אלה עם אלה. כאשר אנו מגיעות למצב של אמון ושיתוף עמוקים, אנו חושבות בבהירות ומתייחסות לזולת ברגישות ובאכפתיות עמוקה. ברגעים כאלה הטבע המיטיב של המציאות נראה בבהירות, יש לנו תחושת מטרה ומשמעות בחיינו, והכרה בקרבתנו לזולת. לכן, כמורה לייעוץ הדדים, כמרכזת וכמנהיגה, אני רואה את תפקידי במידה מרובה כמציאת דרך להשיב לבני האדם אלה את אלה.

ככל שאני מייעצת זמן רב יותר, אני רואה ביתר בהירות שהתקרבות יותר ויותר היא תמצית תפקידנו כיועצים וכמשני עולם. נראה לי ברור מאליו כעת שתחושת בדידות מוחלטת היא בשורש כל הייאוש, חוסר האונים, הבוז העצמי והדיכאון הממלאים את חיינו.

העבודה על "קירבה" שנעשתה בייעוץ הדדי בשנים האחרונות היא המצע שעליו יש לבנות את כל יתר התובנות והאסטרטגיות לייעוץ, אני מאמינה שעבודתנו בתחום זה תרים תרומה ייחודית ומעמיקה להיסטוריה ולשינוי התודעה הנדרש כדי ליצור עולם מהסוג שאנו רוצות. למרבה הצער, אני מוצאת שלמרות שזה כמה שנים שיש לנו תיאוריה טובה על קירבה, זהו המקום שבו התיאוריה עדיין מובנת פחות, ושבו העשייה שלנו מפגרת ביותר אחרי מה שידוע לנו. מכיוון שעבודת קירבה חיונית לפיתוח יחסי יעוץ חזקים ולכן לבניית קהילה, נראה שיש מקום לתשומת לב נוספת לנושא ולקשר בינו לבין התיאוריה הבסיסית.

כאן אנסה להבהיר את התיאוריה הקיימת, להתחלק בנקודת המבט שלי, ולהציע אסטרטגיות ספציפיות לייעוץ שהיו שימושיות במיוחד בשבילי. רבים מהרעיונות אינם חדשים, אך כדאי לחזור עליהם כדי שהיישום של הייעוץ בכל מקום יתקרב יותר לרמה של התיאוריה הטובה ביותר שלנו. הכוונה כאן במונחים של "קירבה" או "עבודה על קירבה" היא לייעוץ שבו הנועצת מתייחסת ישירות ליחס שלה ליועץ.

בעוד שמידה מסוימת של תשומת לב הופנתה ליחסים באמצעות דיווחים על יעוץ הדדי ויעוץ יחסים, בשנים האחרונות מספר גדל של יועצים בעולם יעצו מנקודת מבט שהסתירה החשובה ביותר שהם יכולים להציע לנועצים היא הם עצמם, יעוץ בכוונה לקדם את הנועץ בתחום הקרבה והביטחון שלו עם היועץ הוביל לעומק וכוח ביחסי הייעוץ מעבר למה שרובנו חווינו עד לפני שנים אחדות. לא זו בלבד שההתמדה ברמת הפורקן העמוק השתפרה כתוצאה מגישה זו, אלא שאנשים חושבים ביתר בהירות, מתפקדים טוב יותר, ומגלים שיש ביכולתם להתקרב יותר לכולם אחרי סשנים אחדים מסוג זה עם היועצת שלהם.

יעוץ ישיר על היחסים עם היועצת מקדם את העניינים במהירות כה רבה משום שבידוד, או תחושה עמוקה של בדידות וייאוש, עומדים בלב כל מוקה כרונית. בין יתר השפעותיו, הדפוס הכרוני מבודד אותנו. במידה שאנו נושאים דפוסים כרוניים, נשארנו בודדים. בסופו של דבר, לולא נשארנו בודדים עם הפגיעות שלנו, היינו פורקים אותם זה כבר, לכן כאשר מוצעת קירבה באופן מודע, זו הסתירה המושלמת לכל דפוס כרוני.

לעיתים קרובות ילדים נותנים לנו הזדמנות לראות מה הם בני אנוש בטרם פיתחו דפוסים כרוניים מבודדים. עד שהם מתייאשים לגבי היכולת של אדם כלשהו להקשיב להם באופן תומך, תינוקות וילדות צעירות שנפגעו מחפשים את המבוגר שהם מרגישים אליו קירבה רבה ביותר, ובלי שום כיוונים הם פורקים עד שהם יכולים שוב לחשוב בבהירות ועד שתחושת הכוח והשמחה שלהם עולה. אם המבוגר שהם מרגישים קרוב אליו ביותר אינו בסביבה, הם יסתפקו במי שיש. עד שמצטבר הרבה חוסר תקווה, תשומת הלב אינה צריכה להיות מושלמת כדי שהם יעבדו ביעלות ויפנו את עצמם מהפגיעה.

מצד שני אנו המבוגרות התייאשנו מאוד בקשר לאפשרות שנקבל עזרה אמיתית עם הפגיעות העמוקות ביותר שלנו. שוב ושוב ניסינו לקבל עזרה לרגשות שלנו עד שבסופו של דבר ויתרנו ונקטנו דרכים נוקשות ובלתי יעילות להתמודד איתן. התמצית היא שהתרחקנו, גילינו שנוכל להסתדר בסדר גמור לבדנו. למרבית הצער, ההחלטה להמשיך לבד ולא להראות איפה נפגענו השאירה אותנו בלי דרך להשיב את השמחה, האינטליגנציה והאהבה שלנו. רבות מאיתנו נותרו לבד זמן כה רב שעתה, כאשר יש די והותר תשומת לב בשבינו כדי שנתחיל שוב לעבוד על הדברים,איננו מבחינות בה. במקום זאת אנו נותרות בבידוד הכרוני שלנו ומגינות עליו עם כל הסיבות הבלתי רציונאליות שגורמות לנו להאמין שהזמן אינו מתאים ושהיועצת פשוט אינה מספיקה.

משום כך תפקיד היועץ הוא לא להאשים את הנועץ על שנתקע ולא להפוך לנועץ כאשר הנועץ אינו מסוגל "לתפקד כנועץ", אלא לקרוא לו, בחום ובתקיפות, לחזור מן הבדידות שלו. כאשר נשברת הבדידות, פורקן יבוא בקלות. המסר שנותן יועץ טוב, בדרך זו או אחרת, הוא "עכשיו יש עזרה, אינך לבדך, אני אתך, אני מספיק, ואני אשאר אתך עד שגם אתה תבחין בכך, אני אעמוד כנגד המצוקה שלך".

כמו ילד שזקוק למעט מאוד הכוונה, כשמבוגר שם לב סוף סוף שיש עזרה, הוא אינו מגשש באפלה אלא מתחי לדבר ולפרוק על מה שכואב. כולנו ראינו אנשים קמים לפני סדנה עם מנהיג שהם מעריצים ותשומת לב של חמישים איש. במעט מאוד עזרה פעילה הנועצת ניגשת לנקודה שבה הייתה צריכה לעבוד זה שנים. סוף סוף נשברה הבדידות. הנועצת קיבלה תחושה שיש שם מישהו והיא מתקדמת מעבר לייאוש שלה ושופכת את ליבה.

אין צורך במנהיגה דגולה בייעוץ הדדי ובחמישים יועצות פסיביות כדי שמישהו יתפוס, סוף סוף, שהוא אינו לבד. כל שנחוץ הוא גבר אחד או אישה אחת שיודעים שדי בהם, שיקראו לנו בעוז מן הבידוד שלנו ועמדו על כך שנהיה איתם. די בכל אחד מאיתנו לכל אדם אחר ביעוץ הדדי.

לא תמיד קל להניח שדי בנו. כילדים נראה היה שלא היה די באף אחד מאיתנו כדי לעשות שהכל יהיה בסדר. בכל זאת נראה שזיכרון הכוח של אהבתנו והנוכחות שלנו בפני הייאוש של הנועץ הם המרכיב החשוב ביותר בייעוץ טוב. כשעולים הספקות של היועץ או כאשר הוא נעלם לתוך ריכוז כבד כדי לחשוב על הכיוון הנכון, הוא נוטש את הנועץ, כלומר הופך בעצמו לנועץ. סביר יותר שהכיוון הנכון יבוא מאיתנו כאשר אנו נרגעות וזוכרות שאנחנו "הדבר האמיתי", למרות מה שאולי חושב הנועץ. למעשה, כשהנוכחות שלנו מתאימה, וכשאנו מתבוננות בנועצת עם תמונה בהירה של איך היא הייתה נראית ללא המצוקה, לעיתים קרובות הנועצת מספקת לנו את הכיוון הנכון.

במאמרו של הרווי על "חמת החלילים" הוא מתווה את כל המסרים שנותנת יועצת מוכשרת : ביטחון עצמי, כבוד, אישור, תענוג, ציפיות גבוהות ואהבה. כשכל הקנים מנגנים את צליל הרקע, כיוון מדויק, או מנגינת החליל, יבוא פורקן, לפעמים כל הקנים עובדים היטב ומה שנראה כסתירה מדויקת שעליה מדבר הנועץ אינו מביא פורקן. הסיבה לחוסר הפורקן היא מה שהנועץ לא הזכיר, אך משתמע מכל מצוקה כרונית, והוא תחושת הבדידות שלו. אם הוא מדבר על המצוקה הכרונית ואינו פורק, יש לסתור קודם כל את תחושת הבדידות. המנגינה היעילה ביותר היא זו שעוזרת לו לשים לב לעובדה שהקנים עובדים היטב, שהוא לא לבד. כשהנועץ ישים לב לכל האפשרויות לתמיכה שמציע צליל הרקע, יהיה בדרך כלל סשן טוב.

אני משתמשת בקרבה בייעוץ שלי בדרכים אחדות. לעיתים קרובות מיד אחרי ה"חדש וטוב", לפני שהנועצת ממהרת אל הנושא שלה, אני מעודדת אותה לעצור לרגע, להביט בי ולהבחין עם מי היא נמצאת. יתכן שאומר לה כמה איכפת לי ושאני רוצה בה. נראה שהעובדה שאנו רצויות בדיוק כפי שהננו הינה סתירה חיונית לרובנו. לעיתים יועצת תשתמש בשעה שלמה רק כדי לשים לב למוסיקת הרקע של הקנים ולפרוק על העובדה שאני שם.

לעיתים כשאני יועצת ליועץ קבוע, במיוחד כשהיה לו שבוע קשה, לא יהיה כל פורקן כשהוא ידבר על הדברים שבדרך כלל מביאים לפורקן רב. אירוע כזה הוא תמיד אות בשבילי להביא את הנועץ להסתכל עלמה שקורה בינינו. כלומר, אני מחפשת מנגינה שתסתור את הבדידות. למשל, אני עשויה לומר, "קח רגע או שניים להסתכל עלי. מה אתה רואה ? מה קורה כאן בינינו ?" יתכן שאזכיר ו את הדברים הטובים שאני יודעת עליו וכמה מהסיבות שהוא חשוב לי. לעיתים עוזר לבקש מהנועץ להגיד את שמי וכל מחשבה שתבוא בעקבות השם. אולי הוא זקוק לתזכורת לא לצנזר את המחשבות שהוא חושב שלא ארצה לשמוע. אחרי שנוצר קשר עמוק מסוים, הנועץ יכול לחזור על אותו נושא או כיוון, אך הפעם עם הרבה פורקן. המנגינה עזרה לו לזכור את מוסיקת הרקע.

לעיתים כשנועצת אינה מתחינה בכך שאני שם או שאני רוצה אותה, אני צריכה לפעול ביתר תקיפות. יתכן שאאבק איתה או שאנשוך במשחק ואומר, "הי, את שם, אני רוצה אותך איתי עכשיו. אני כאן !" לעיתים קרובות מתחיל פורקן כשקוראים תגר נגד הבדידות הכרונית בצורה פיסית חזקה.

כמעט תמיד הצלחתי גם כשהזמנתי נועץ להסתכל על מה מונע ממנו להתאהב בי לעומק ולתמיד. בני אנוש חשים קירבה ואהבה זה לזה כשאין מצוקה כרונית ביניהם. כשיש הזמנה להבחין שאת רוצה בהם, שאת שם, שאת מזמינה את אהבתם, תיפרק כל מצוקה כרונית שעומדת בדרכם.

לעיתים קרובות כשנשים מוזמנות להתקרב, הן מתחילות לספר לך שאת או הם מספיק טובה. הן עלולות לספר לך כל מה שאת עושה לא טוב. הסיבות לשמירת המרחק הן רק חוסר התקווה שלהן שעולה ומבקש סתירה. הנועצת רוצה באופן נואש שהיועץ יהיה גדול יותר (יותר מלא תקווה) מהטיעונים שלה כנגד היחסים. כדי לא להיתפס במצוקה אני מזכירה לעצמי את המציאות : כל הפגיעות שאנו נושאות הן קטנות לעומת הבהירות שלנו, ואינן צריכות לשמש כתירוצים לשמור את המרחק בינינו. אין שום סיבות טובות שנועצת לא תהיה קרובה לגמרי אלי.

כשאנשים מתחילים לקוות סביבי, כשהם מתחילים לחוש קירבה רבה, לעיתים קרובות עולים רגשות קנאה. יתכן שיידרשו יותר מזמני או הוכחה כלשהי שאני אוהבת אותם. העמדה שלי בזמנים כאלה היא, "אני אתך עכשיו, אני אוהבת אותך יותר מכפי שאנה יכול לראות. די בכך. חזור ותן לעצמך להיות איתי בזמן שעומד לרשותנו. אל תבחר במשיכת הבדידות. כבר אין צורך בכך". יתכן גם שאצטרך לעזור לנועצת לעבוד על רגשות מוקדמים של קנאה ואבדן.

התירוצים של הנועץ לא לסמוך עליך כיועץ הינם מצוקות שהוא צריך לעבוד עליהן. בלי מצוקות אלה הוא היה מסוגל לדרוש את תשומת לבך כתינוק והיה מסוגל לפרוק עם כל אחד, או כפי שהרווי אומר, "עם מקל". תירוצים אלה נוגעים יותר לפגיעות ישנות יותר מאשר למציאות כיום. אם אנו היועצות נחזיק בעוז בעמדה שאנו אוהבות ורוצות בהם, ושדי בנו, אנו יכולות לשנות להם. כל חוסר התקווה הוא חלש ובלתי משמעותי לעומת גישה בעלת עוצמה שכזו.

כמורה וכמרכזת, אני מעודדת את המחוז שלי לבלות לפחות דקות אחדות בכל סשן במבט ישיר על יחסי הייעוץ. אני גם מעודדת אותם לבקר את הייעוץ בסוף כל סשן. העבודה על קירבה היא, כך אני מאמינה, המפתח לצמיחה המרגשת במחוז שלנו. מהר מאוד יכולים אנשים חדשים להשתמש בחשיבה כדי להיות ליועצים חזקים וליועצות מנוסות ביותר. כשאנשים מתחילים להרשות לזולת להתקרב, במקום שתמיד הייתה בו הבדידות הרבה ביותר, פורקן בא בקלות, חיים משתנים במהירות, ומנהיגים ומנהיגות צומחים בהתלהבות.

כל חוסר הרציונאליות בחיינו, בקהילות שלנו, ובעולמנו, נובעים מהדרכים בהן בני אנוש נותרו לבד. אין עוד כל סיבה שאיש מאיתנו, כולל המנהיגות הטובות ביותר שלנו, יהיו לבד. אם נשתמש בעצמנו כסתירה העיקרית, נוכל לקרוא זו לזו בתקיפות ובעוז לחזור מהבדידות הכרונית, ונראה בני אנוש סביבנו לוקחים בחזרה את כוחם. כל אחד ואחת מאיתנו מספיק. אבל נחוצים לנו אלפי גיבורים וגיבורות לשנות את כוכב הלכת הזה, לא רק קומץ. כולנו נחוצים. כולנו יכולות להניח בצדק שאנו הננו בדיוק מה שחיכה לו האדם שלידנו. הוא ציפה בדיוק לפגישה שכזו. יש ביכולתנו להיות הסתירה הסופית לייאושו העמוק ביותר.

 

Hebrew Translation of "Closeness as a Key Contradiction to Distress" - Gwen Brown - Present Time - October 1987

Copyright 2002 © by Rational Island Publishers

 

All rights reserved


Last modified: 2022-12-25 10:17:04+00