נשים, גברים, מלחמה וסקסיזם
אני אישה שגדלה כל החיים בקרבת מלחמה (מלחמה פעילה או איום במלחמה). מזה תשע שנים אני פורקת בכיוון של החלמה מפגיעות מלחמה.
כאשר אני עובדת על מלחמות והפגיעות שלהן, יש גירוי מחדש של הצורך הקפוא שלי[1] בהגנה. סקסיזם אומר לי שגברים הם מקור ההגנה, ולא רק זה אלא שאזכה בהגנתו של גבר אם אהיה "האחת" (הקלטות עתיקות, שגברים יגנו על האימהות של ילדיהם). זה עלול לדחוף אותי לרצות בלעדיות ביחסים, כולל עם יועצים, ולהרגיש שככל שגבר "אוהב" אותי באמת, זה משפר את סיכויי ההשרדות שלי.
דרך אחת שבה מלחמה וסקס קשורים זה לזה, היא שבזמן מלחמה גם גברים וגם נשים עלולים להרגיש דחף מוגבר למין ולקרבה בעלת אופי מיני – אולי זו דרך להרגיש שאנחנו בחיים, לשמר את המין האנושי או למצוא אינטימיות ונחמה (אנחנו מכירים את התופעה שבשנים שאחרי מלחמות יש הרבה תינוקות) – "רצינו למלא בגופנו את מה שחיסרה המלחמה", כמאמר המשורר...
מלחמות יוצרות הקלטת רקע לפיה גברים עלולים להיהרג במלחמה, ושיכול להיות שיש לנו אתכם רק לזמן מוגבל. הקלטות אלו מובילות אותנו "לוותר לכם", לעגל פינות, להיות טובות אליכם, בקיצור – להנות מכם כל עוד יש לנו אתכם (למקרה שתהרגו מחר). בנוסף, החברה הטילה עלינו את התפקיד לרפא את פצעי הגוף והנפש של החוזרים מן הקרב, וכל זה ביחד משפיע על היחסים שלנו עם כל הגברים, כולל ילדים צעירים, כל יום. זה לא מקדם יחסים שוויוניים, ובדרך כלל לא יכלול ויכוחים או דרישות בנוגע לסקסיזם.
סקסיזם מלמד אותנו שאנחנו לא יכולות לשחק בכל המגרשים, ובמסגרת הזו "מלחמה היא לא עניין לבנות". מסיבה זו אנחנו עלולות להרגיש לפעמים שסיום המלחמה לא נמצא בידינו. אנחנו עשויות להאשים אתכם בסתר ליבנו בזה שאתם גורמים למלחמה, לכעוס עליכם מאוד ובאותו זמן להרגיש רע לגבי עצמנו, על כך שלא הצלחנו לעצור את המלחמות ולהגן על הילדים שלנו, הגברים שלנו ועל עצמנו. וזה מתערבב גם עם ההערצה על כך שאתם מוכנים להילחם בשביל להגן עלינו, ועם שברון הלב העצום על המחיר שכרוך בכך.
את העבודה הזו חשוב שנעשה לחוד וגם ביחד. אני חושבת שזה יהיה מועיל עבור גברים לשמוע את הפרטים של איך נפגעתי על ידי מלחמה. נשים הן "קורבנות משניים" של מלחמה, במובן זה שגברים נפגעים במלחמה וכתוצאה מכך פוגעים אחר כך בנשים, אבל נשים הן גם קורבנות "יד ראשונה" של מלחמה – כבני אדם וכנשים (גם באופן ישיר כלוחמות, תומכות לחימה, קורבנות אונס ואלימות, וגם באופן עקיף – למשל כתוצאה מחלוקת המשאבים והכוח בחברה).
יש לנו מאבק להחלים מכל פגיעה של מלחמה, להיות אנו עצמנו, להיות ביחסים טובים עם גברים ועם נשים ולדעת שהעולם שייך לנו – אם נראה את זה אחת לשני זה יהיה צעד חשוב בבניית הבריתות שאנו זקוקים להם כדי לסיים את המלחמות.
עם כל אהבתי,
תמי שמיר
ישראל
פורסם ברשימת הדיון האלקטרונית
לחברי קהילות יעוץ הדדי
[1] צורך קפוא הוא מונח שבו משתמשים ביעוץ הדדי לתיאור פגיעה שנוצרת כאשר צורך אמיתי שלנו אינו מתמלא בילדות. הפגיעה הזו מכריחה אותנו לנסות שוב ושוב למלא את הצורך הזה בהווה, אבל הצורך הקפוא אינו יכול לקבל מענה; אפשר רק לפרוק אותו.